ארכיון
 Main  > השבוע בהיסטוריה
No categories found
 


ספינת השלום של אייבי נתןבמשך כמעט עשור , שטה במימי הים התיכון ספינה קטנה עם תרנים גבוהים ששידרה מסרים של שלום לתושבי האזור. לספינה קראו "ספינת השלום" ולתחנת הרדיו "קול השלום".

יוזם הרעיון ומבצעו היה אייבי (אברהם) נתן, טייס השלום במיל' יחד עם חברי צוות מרחבי העולם, יהודים ערבים ונוצרים.

אייבי כונה "טייס השלום" במיוחד בשל טיסתו הראשונה ב1966 למצרים, עם מסר של שלום. מסר שעורר התרגשות רבה בקרב מדינות האזור.

הרעיון עלה ב1967 , שבוע לפני מלחמת ששת הימים, אייבי תכנן עוד טיסה למצרים, מהמרות שבאויבות ישראל בתקופה ההיא, דרך קפריסין.

 

במהלך שהותו בקפריסין, רוחות של מלחמה נשבו באזור, אייבי הדליק את הרדיו בתחנה המצרית הפופולארית "קול קהיר" ושמע קריאה "אטבאח אל יהוד" (לטבוח ביהודים), הוא העביר ל"קול ישראל" ושמע על ההכנות למלחמה בישראל. אז צץ במוחו של אייבי רעיון להקים תחנת רדיו שתשדר לכל המזרח התיכון, שלא תסיט ותעודד את המלחמה אלא תשדר מסרים של שלום.

אייבי ידע שלא יקבל רישיון לתחנה כזאת בישראל או בקפריסין, אבל לא נטש את הרעיון והחליט לממשו בכל מחיר.

אחרי שבוע פרצה המלחמה, טיסתו של אייבי התבטלה והוא טס חזרה לביתו בישראל.

אחרי המלחמה טס אייבי להולנד ותוך שישה שבועות גייס די כסף כדי לקנות אוניה. חלק אחד במשימה הושלם.

כדי להקים תחנת רדיו יש לקנות ציוד רב ויקר שעלותו 170 אלף לירות. אחוז אחד ממחירו של מטוס קרב. אייבי התקשה להשיג את הכסף ונאלץ למכור את בית הקפה התל אביבי המפורסם שלו "קליפוניה" , גלריה ו300 תמונות. חלק שני במשימה הושלם.

בסוף מאי 1973 הסתיימו ההכנות וספינת השלום יצאה לדרכה.

בח' בסיוון, 5.6.73 , חצי שנה לפני מלחמת יום הכיפורים, הגיעה ספינת השלום , למבואות פורט סעיד שבפתח הצפוני של תעלת סואץ.

ספינת השלום קיבלה "קבלת פנים חמה" של ספינות תותחים ומשחתת, החיילים המצריים נופפו לעברם וליוו אותם לשטח המים הטריטוריאליים של מצרים, על שפת התעלה. שם המתינו לאישור מהפיקוד המצרי להיכנס למצריים.

 

אייבי והצוות חיכו לאישור המיוחל שלושה שבועות ולא איבדו תקווה, במשך השהות חזרו למדינתם שני הנציגים המצריים בספינה שאחד מהם חלה עוד במהלך השהות בצרפת.

הצוות קיבל חיזוקים גם מכיוונים בלתי צפויים כמו מהרופא המצרי שסיפר על מכתב ששלח לראש ממשלת ישראל דאז גולדה מאיר וביקש שלום, מכתב שלא נענה. הרופא איחל להם הצלחה ושלום בעברית ובאנגלית.

 

ב22 ביוני אחרי שאזלו הדלק והאספקה עזבה הספינה את מצריים, אבל המסע נמשך

 

אייבי והצוות המשיכו לשדר מהספינה מסרים של שלום, אייבי שידר תוכנית אישית מידי יום בה הציג את האידיאולוגיה שלו, תוכנית שעוררה הרבה תקווה לשלום.

 

ב1977 נחת סאדאת נשיא מצריים בישראל והושיט ידו לשלום. היזומה  התקבלה בישראל בברכה ובהערכה וב1979 נחתם הסכם השלום עם מצריים.

 

בין אם הייתה לספינת השלום של אייבי השפעה על דעתם של המצרים ובין אם לא, חלומו של אייבי נתן החל להתגשם. אייבי המשיך לשדר במטרה לקדם את השלום עם כל מדינות האיזור, אבל הרעיון והכוונות טובות לא הספיקו. התרומות הלכו ואזלו ולמרות התוכנית המקורית הוא החל לעבוד עם פרסומות כדי להציל את התחנה . תקלה גררה תקלה, הצוות התחלף, ובכל פעם מחדש הצליח אייבי לגייס כסף להצלת התחנה.

אבל עוד בעיה עמדה בפניו, התחנה מעולם לא אושרה בשום מדינה והייתה תחנה לא חוקית, "תחנה פיראטית". למרות הניסיונות לעגן את התחנה בחוק שכונה "חוק אייבי נתן" הכנסת לא אישרה את החוק.

לתחנה ששידרה גם בימי מלחמת יום הכיפורים, שעמדה בפני סגירה לא פעם, אזלו הניסים.

בליל 1.1.1982 בקול חנוק כמעט בוכה, סיים אייבי נתן את תוכניתו האחרונה מהספינה לה הקדיש כמעט 9 שנים מחייו בשיר של החיפושיות יקירות התחנה.

 

התחנה אולי נסגרה, אבל חלום השלום של אייבי נתן לא הסתיים בזה, יש החושבים שהוא תמים וחולמני, אבל לפעמים תוך סיכון חייו ובריאותו נלחם אייבי נתן כדי לקדם את חלומו. רק סדרה של שני שבצים מוחיים שעבר הצליחה לעצור את האיש הזה, שחי בתל אביב וצופה באירועים בשלוש השנים האחרונות מהצד.