היחידה להנצחת החייל באגף השיקום של משרד הביטחון היא המסגרת הממסדית, מאז הקמתה בינואר 1949, האמונה על מימוש הנצחתם של חללי מערכות ישראל. חוק בתי קברות צבאיים תש"י - 1950, התקנות שתוקנו מכוח החוק, והשינויים שחלו בו במרוצת השנים, משמשים בסיס לפעולותיה של היחידה.
אחת הפעולות הראשונות של היחידה להנצחת החייל בתחום מפעלי ההנצחה הייתה הכנתו והוצאתו לאור של ספר "יזכור" ובו ביוגרפיות של הנופלים במלחמת העצמאות. מפעל הוצאת ספרי "יזכור" נמשך, לדאבון הלב, עד היום.
הזיכרון הנו מושג בסיסי בחשיבה היהודית. הוא כורח קיומי של עם קטן, שאינו יכול להרשות לעצמו שכחה. הוא ששמר על קיומנו מאותו רגע רחוק, שבו זינב עמלק בנכשלים; ולאחר שנלחמנו בו עד חורמה, נצטווינו: "לא תשכח!"
הצורך בגוף ציבורי לא ממסדי שיהיה שותף להתוויית דרכים להנצחת הנופלים נולד במלחמת העצמאות. במאי 1949 הגיעה הנהלת משרד הביטחון למסקנה שראוי להקים מועצה ציבורית ליד המדור להנצחת החייל במשרד הביטחון, שבה ישותפו באי כוח כל האזורים במדינת ישראל ובאי כוח המשפחות השכולות.