בתחילת שנות ה -80, החלו רבים מיהודי אתיופיה עוזבים את כפריהם כשהם עושים דרכם לדרום סודן, משם קיוו להגיע לישראל. תחילה הוטסו מסודן לקניה ומשם לארץ. בשלב השני הועברו היהודים מסודן בסירות לספינות של חיל הים הישראלי, שהמתינו בים סוף ומשם לישראל. עד לסוף 1981 הגיעו לישראל 1400 איש. עד 1983 הוכפל המספר ובמחצית 1984 כבר ישבו בישראל כ - 7000 איש בני העדה האתיופית.
בתאריך י"א בחודש טבת תשמ"ה (4 בינואר 1985) הותר לפרסום "מבצע משה" - מבצע סודי להעלאת יהודי אתיופיה לארץ. במסגרת המבצע הגיעו ארצה כ- 7,000 עולים, לאחר מסע רגלי קשה, ממושך ורצוף סכנות, מאתיופיה - לסודאן. בסודאן עלו היהודים על מטוסים שלקחו אותם לאירופה, ומשם – הגיעו לישראל.
היהודים נמצאים באתיופיה מאז ימי הבית הראשון ותושבי המקום כינו בשם גנאי "פלאשים" מלשון גולים וזרים . הם חיו בכ- 500 כפרים בעיקר באיזורים : בגמדר, קוארה, בלסה, לסטה, דמביה, גונדר, ארמצ'הו, ווגרה, וולקייט , סמיין וטיגראי .
יהודי אתיופיה עלו ארצה לאחר תלאות וסכנות רבות. סיפורם הוא סיפור גבורתם של העולים וגם של הישראלים הרבים שסייעו בעלייתם ובקליטתם. כיום, עשר שנים לאחר מבצע שלמה וכמעט 20 שנה לאחר מבצע משה, רבים מעולי ביתא ישראל נקלטו בחברה הישראלית.
יש השערות שונות כיצד הגיעו היהודים הראשונים לאתיופיה. אחת מהן טוענת, כי יהודי אתיופיה הם צאצאי שבט דן, שגלה מישראל לפני כ- 3000 שנה, בימי בית המקדש הראשון. זו גם המסורת המקובלת בקרב קהילת ביתא-ישראל.
